ריצה, ניהול והחיים שביניהם: חצי מרתון תל אביב והמסע של עסקים משפחתיים

השמש זרחה לאיטה על תל אביב, אבל הבוקר התחיל בטמפרטורה של 8 מעלות בלבד – קריר מאוד לריצה, אך מושלם למי שמחפש אתגר. יצאתי לחצי מרתון תל אביב עם גישה שונה הפעם: במקום להיצמד לקצב קבוע של 5 דקות לקילומטר, החלטתי לרוץ לפי הרגשה. לשחרר את עצמי מהשעון ולתת לגוף להוביל. העליות האטו אותי, הירידות האיצו אותי, ובמישור הרגשתי חופשי להגביר. בסופו של דבר, הממוצע עמד על 4:45 לקילומטר – לא השיא שלי, אבל בהחלט אחד המרוצים היפים שחוויתי.

הריצה כהתבוננות

השנה המסלול השתנה, ודווקא החלטתי לא ללמוד אותו מראש. רציתי שזו תהיה חוויה של גילוי, טיול עירוני בקצב גבוה. וכך היה – הרחובות המוכרים קיבלו זווית חדשה, השמש שחיממה את הקור נתנה תחושה של איזון מושלם, והאווירה הייתה מחשמלת. דיג'יים, מוזיקה ואנשים שרצים זה לצד זה יצרו תחושת אחדות נדירה.

אבל לצד כל זה, אי אפשר היה להתעלם מהמציאות הקשה שעטפה את המירוץ. שלטים ותזכורות על החטופים שטרם חזרו הביתה מעזה הופיעו בכל פינה. הריצה, שמסמלת עבורי חופש ושלווה, הפכה גם לרגע של הכרה בכאב הקולקטיבי.

מה אפשר ללמוד מזה על ניהול עסק משפחתי?

🔹 לרוץ לפי הרגשה – לדעת מתי להאיץ ומתי להאט
ניהול עסק משפחתי דומה לריצה ארוכה. לפעמים חשוב לתכנן קצב מדויק, ולפעמים צריך לתת לאינטואיציה להוביל. יש תקופות מאתגרות שבהן צריך להאט, להעריך מצב, ולתקופות אחרות שבהן יש לנצל מומנטום ולהאיץ קדימה.

🔹 הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה
יכולתי לרדוף אחרי שיא אישי, אבל בחרתי ליהנות מהמסלול, מהדרך, מהחוויה. גם בעסק משפחתי, המרדף אחר רווחים ומספרים הוא קריטי, אבל אם לא נעצור להעריך את הדרך ואת הקשרים המשפחתיים שנבנים בדרך – נאבד את המשמעות האמיתית של העסק.

🔹 לשמור על גמישות וליהנות מהשינויים
לא הכרתי את המסלול, ודווקא זה עשה את החוויה מעניינת יותר. בעסק משפחתי, כשמתרחשים שינויים – שוק משתנה, דינמיקה בין בני משפחה, צורך להתאים מוצרים – גישה של פתיחות וגמישות יכולה להפוך כל שינוי להזדמנות חדשה.

🔹 לדעת להתמודד עם עליות וירידות
בדיוק כמו בריצה, גם בעסקים יש תקופות מאתגרות של עליות, בהן הכל נראה קשה, ויש תקופות של ירידות, בהן הכל זורם בקלות. הניהול החכם הוא לדעת לשמור על קצב אחיד ולהיות מוכנים לשני המצבים.

🔹 הערבות ההדדית – המשפחה היא הצוות שלך
באירוע כמו חצי מרתון רואים אנשים תומכים זה בזה – אם זה בריצה קבוצתית, עידוד מהצדדים או מחוות קטנות בין רצים. בעסק משפחתי, שיתוף פעולה, תקשורת פתוחה ותמיכה הדדית הם אבני הדרך להצלחה.

סיכום: הריצה כמשל לחיים ולעסק

הריצה הזו הזכירה לי את החשיבות של איזון, של חיבור למה שחשוב באמת, ושל ההבנה שהדרך היא חלק בלתי נפרד מההצלחה. כמו בריצה, גם בעסק משפחתי – הדרך ארוכה, יש בה אתגרים, אבל עם הגישה הנכונה, התמדה ושיתוף פעולה, אפשר להגיע רחוק.

🚀 אז איך אתם רצים את העסק המשפחתי שלכם? האם אתם נותנים לשעון להכתיב לכם קצב, או שאתם מאזנים בין תחושת הבטן לבין האסטרטגיה?